פסק-דין בתיק עת"מ 39962-06-10

1.         העתירה שבכותרת - עניינה החלטת רשות האוכלוסין שלא להעביר את בקשתה של העותרת 1 לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים ושלא להחיל בעניינה את "נוהל הורה קשיש".

2.         כרקע לעניין יצוין, כי העותרת 2 הנה אזרחית ישראל מכוח שבות, אשר עלתה לארץ בשנת 1992. בחודש ספטמבר 2004 הגישה העותרת 2 בקשה לאשרת כניסה עבור אמה, היא העותרת 1, וזאת למטרת ביקור. במכתב הבקשה צוין, כי טעמי הביקור הם קושי לעמוד בתשלומים עבור מסגרות לילדים ומצב כלכלי קשה של משפחת העותרת 2. נתבקש אפוא לאפשר לאמה של העותרת 2 להיכנס לארץ לתקופה מסוימת, על מנת שתסייע לה בהשגחה על הילדים, תוך חסכון בהוצאות. עותרת 2 ביקשה, כי אשרת הביקור תהא לתקופה של "שנה-שנתיים" ובהמשך למגעים עם המשיב, אף התחייבה כי בתום התקופה שתאושר לביקור אמה, תחזור אמה לאתיופיה. העותרת 2 אף הודיעה למשיב, כי העותרת 1 הינה "עקרת בית ומתפרנסת בכבוד מבני משפחתה" (מכתב מיום 4.11.2004, מש/2). בהמשך לכך, הונפקה לעותרת 1 אשרת תייר לתקופה של שלושה חודשים, והיא נכנסה באשרה זו לישראל ביום 15.4.2005. בעקבות פניה של עותרת 2 למשיב, ביום 14.9.2005, הוחלט להאריך את תוקף האשרה בשלושה חודשים נוספים, בכפוף להתחייבות העותרת 1 כי היא תצא מן הארץ בסוף התקופה. אלא שהעותרות לא פנו ללשכת המשיב על מנת לקבל את האשרה נוספת. כך נותר מצב הדברים במשך מספר שנים, עד שביום 14.9.2008 פנתה העותרת 1 לראשונה בבקשה ליתן לה מעמד של אזרחית, ולחלופין - מעמד של תושבת קבע בישראל. בעקבות תכתובות שונות הוחלט בסופו של יום, ביום 14.4.2009, על דחיית בקשת העותרות. לאחר מכן, נעשתה פנייה נוספת למשיב בבקשה כי יינתן לעותרת 1 רישיון קבע או רישיון ארעי, וזאת מטעמים הומניטאריים, או על-פי נוהל "הורה קשיש". בבקשה זו נטען, כי הישארות העותרת 1 בארץ היא נחוצה, על מנת להבטיח טיפול בילדי העותרת 2, וכל זאת על מנת שעותרת 2 תוכל להמשיך במשרה מלאה בעבודתה. בקשה זו נדחתה אף היא. ביום 7.12.2009 פנה בא-כוחן של העותרות שוב בבקשה למתן רישיון על בסיס הומניטארי וכן ביקש כי העניין יועבר לוועדה הבין משרדית. בקשה זו נדחתה ביום 25.5.2010 ובעקבות החלטות נוספות, שהאחרונה בהן הייתה מיום 17.2.2011, ובהן שב עניינה של העותרת ונדחה, הוגשה העתירה שבכותרת לבית-משפט זה.

3.         בעתירה נטען, כי העותרת 1 היא אישה בודדה, כבת "55 עד 58", וזאת על אף שדרכונה מעיד על כך שהיא ילידת 1958 (כלומר, שהיא בת 53 בעת הזו). בעתירה נטען, כי העותרת 1 נותרה באתיופיה לבדה, לאחר התפרקות משפחתה. לעותרת 1 בת נוספת, אולם זו היגרה לארה"ב עם אביה - שאינו אביה של העותרת 2 - לפני 6 שנים. נטען, כי העותרת 1 נותרה באתיופיה בלא פרנסה וללא קורת גג ועל כן ביקשה לבוא לישראל להצטרף אל בתה ונכדיה. נטען, כי בתה השנייה, המצויה בארה"ב כאמור, היא קטינה ואינה יכולה לטפל באמה ולסייע לה; וכי הקשר בין העותרת 1 לבין בתה המתגוררת בארה"ב הינו קלוש ועיקרו בשיחות טלפון פעמים בודדות בשנה. בעתירה הודגש, כי לא היה מקום לקבוע שאין בנסיבות אלה טעמים הומניטאריים המצדיקים העברת הבקשה לדיון בוועדה לעניינים הומניטאריים. הנסיבות ההומניטאריות הן כאלו, לפיהן רק העותרת 2, שהיא כאמור אזרחית ישראל, מסוגלת לדאוג לאמה. אין כל מקום והצדקה לשלוח את העותרת 1 שהיא "זקנה וחולה" (סעיף 11 לעתירה) חזרה לאתיופיה, כאשר אין לה שם קורת גג או מקורות פרנסה. ב"כ העותרות ציין אמנם בעתירה, כי העותרת 1 אינה עונה על שניים מהקריטריונים הקבועים בנוהל "הורה קשיש": הן הקריטריון המחייב גיל שמעל גיל 60; והן הקריטריון שעניינו אי הימצאות ילד נוסף בחו"ל. אולם, ב"כ העותרות הדגיש, כי יש בנסיבות המקרה ספק באשר לגילה של העותרת 1 (שהוא בין 55 ל-58), וכי כאמור לעיל, בתה הנוספת של העותרת הנה קטינה ואין לעותרת 1 למעשה קשר עימה. בעתירה הודגש, וכך גם במהלך הטיעון שהתקיים לפני, כי גם כאשר נוהל "הורה קשיש" לא חל, אין בכך כדי לייתר את שיקול הדעת ואף החובה של המשיב להביא את עניינה של העותרת 1 לפני הועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. ב"כ העותרות גם ציין, כי העותרת 1 הייתה קשורה לנושאים יהודיים עוד בהימצאה באתיופיה, וגם לשיקול זה היה מקום ליתן משקל.

4.          לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. יצוין תחילה, כי כפי שהובהר בפתח הדיון שהתקיים לפני, בתה של העותרת 1, המצויה בארה"ב, הינה כיום בת 19 ואין היא קטינה. כמו כן, לא הייתה לפני מחלוקת של ממש, כי העותרת אינה עומדת בקריטריון הגיל שנקבע בנוהל "הורה קשיש". גילה של העותרת 1 על-פי הדרכון, הנו כאמור 53 שנים. ב"כ העותרות הציג אמנם לבית המשפט מסמך שנחתם לכאורה על-ידי אביה של העותרת 2 מאומת על-ידי נוטריון ציבורי מוושינגטון, אשר נחתם כשלושה חודשים לאחר שהוגשה העתירה (ע/1), בו הוא מציין שהעותרת 1 נולדה בשנת 1950. אלא שלא הוברר על מה הוא נסמך ומה מקור הידיעה, ואף ב"כ העותרות בעתירתו ציין, כי גילה של העותרת 1 הינו בין 55 ל-58 שנים. במצב דברים זה, ב"כ העותרות ציין בעצמו, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי "אני לא חולק על כך, כי הנוהל - כלשונו - לא חל על העותרת" (עמ' 2 ש' 8 לפרוטוקול הדיון).

5.          אכן, "נוהל הטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" (נוהל 5.2.0033) קובע מספר תנאים שאינם מתקיימים בכל הקשור בעותרת 1. סעיף א' לנוהל מגדיר "הורה קשיש ובודד" כ"הורה קשיש בודד מעל גיל 60 שאין לו ילדים נוספים בחו"ל". במצב דברים זה, ברי כי הנוהל האמור לא חל אכן על העותרת 1. יש להוסיף ולציין, כי כבר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון במספר הזדמנויות, כי נוהל זה הינו נוהל סביר, ובכלל זה ההוראה שמצמצמת את תחולתו לגיל 60 ומעלה (ראו עע"ם 11538/05 נטיוסוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 25.11.2007); עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 2.7.2008)). נכון הדבר, כי בנוהל האמור (סעיף ג17) נקבע, כי בקשה שאינה עומדת בקריטריונים, אך מהווה מקרה הומניטארי או חריג, יש להעביר לדיון בוועדה הבין משרדית. עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה מתן מעמד להורה קשיש שלא במסגרת הנוהל, יכולה להיעשות רק במקרים חריגים או מיוחדים, המקיימים נסיבות הומניטאריות מיוחדות. כך הדבר, שכן מלכתחילה הנוהל האמור הינו נוהל שהוא חריג במדיניות כללית של המשיב (ראו עע"ם 7765/10 אבדולייב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 31.1.2001), שנמצא כאמור לעיל כסביר, וממילא אין לראות את סעיף ג17 שבנוהל כמאפשר ייתור של הנוהל על התנאים שנקבעו בו - כתנאים סבירים. בהמשך לכך יש להדגיש, כי גם באותם המקרים שהוזכרו לעיל (עע"ם אלכסנדרובה, וכן עע"ם נטיוסוב), נטען לסטייה מן הנוהל חרף אי עמידה בקריטריון הגיל, וטענות אלה לא נתקבלו. לא נעלמו מעיני פסקי הדין של בתי משפט לעניינים מינהליים - אליהם הפנה ב"כ העותרות -  בהם פורשו הוראות הנוהל בהרחבה (ראו עת"מ (ת"א) 2053/06 ולריאה נ' שר הפנים (18.7.2007); עת"מ (ת"א) 1153/06 אולכונוב נ' משרד הפנים(29.6.2006)). אלא שעיון בפסקי דין אלה מגלה, כי לא ניתן להשליך מהם לעניין שכאן. באותם מקרים דובר בעותרים שגילם היה 83 ו-77 (בהתאמה), והפרשנות הרחבה שניתנה הייתה לעניין עוצמת הקשר הנדרשת עם בן המשפחה הנוסף של ההורה הקשיש המצוי בחו"ל. ברי, כי אין ללמוד ממקרים אלה למקרה שלפני, בו אין העותרת 1 אף אינה עומדת בקריטריון הגיל שנקבע בנוהל, ועל פי דרכונה - היא בת 53.

6.          על כל האמור לעיל יש להוסיף, כי לא עלה בידי העותרת 1 לבסס בנסיבות המקרה נסיבות הומניטאריות חריגות המצדיקות סטייה מן ההוראות שבנוהל והתערבות בהחלטת המשיב שלא להעביר את עניינה של העותרת 1 לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. העותרת 1 טענה אמנם להיעדר מקורות פרנסה באתיופיה ולהיעדר קורת גג. עם זאת, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהתחייבותה של העותרת 2 מיום 4.11.2004 הנזכרת לעיל, ולפיה העותרת 1 הינה עקרת בית המתפרנסת בכבוד. לעותרת 1 בת בגיל 19 בארה"ב, ומכל מקום לא הובאו לפני נתונים של ממש בעניין המצב הכלכלי והיכולת של העותרת 1 להתקיים ולהתפרנס באתיופיה. יש להוסיף ולציין, כי העותרת מצויה בישראל משנת 2004, תחילה ולזמן קצר - באשרה, ומזה מספר שנים בלא כל הסדרה של מעמדה. במובן זה, וככל שחלוף השנים של שהות בלתי חוקית בישראל הם שהביאו למצבה הכלכלי של העותרת 1, הרי שקיים קושי בטענה מעין זו ובבקשת מעמד מטעם זה (השוו עת"מ (י-ם) 8469/08 פוטפצ'יק נ' משרד הפנים (לא פורסם, 28.12.2010)). אציין עוד, כי לא  מצאתי שקיימים בנסיבות המקרה טעמים הומניטאריים מיוחדים הנובעים ממצבה הרפואי של העותרת 1. בעתירה באו אמנם טענות לעניין מחלת העותרת 1, אולם בדיון שלפני הסכים ב"כ העותרת, כי כל שנאמר לגבי המצב הרפואי היה בגדר "אמירה כללית" ובלא תיעוד רפואי למחלה מסוימת (עמ' 2 ש' 28 לפרוטוקול). המדובר אפוא בטענות כלליות לעניין מצב הומניטארי שאינן מקימות עילה להתערבות בהחלטת המשיב (וראו פרשת נטיוסוב שלעיל , פיסקה 8 לפסק הדין).

7.          נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא כאמור כי אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב לגופה - שלא להחיל על העותרת 1 את נוהל "הורה קשיש" וגם לא להעביר את עניינה לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. משזו מסקנתי, איני נדרש להכריע גם בבקשות החלופיות מטעם המשיב, לדחות את העתירה על הסף - אם מפאת חוסר ניקיון כפיים שמקורו בהימצאות העותרת 1 בישראל בלא מעמד חוקי ובלא הסדרת מעמדה במשך שנים כה רבות; ואם מפאת שיהוי, שעה שהעותרת ידעה על דחיית בקשתה למעמד עוד מיום 9.6.2009 ופנתה לבית משפט זה רק ביום 23.1.2011. בהתאם לכך, העתירה נדחית. רשמתי לפני את האמור בסעיף 11 לכתב התשובה, ולפיו אין מניעה כי העותרת 1, לאחר שתצא מישראל, תוכל לפנות בעתיד בבקשה על-פי נוהל "הורה קשיש" ובקשה זו תישקל בהתאם לנסיבות באותה עת ובכפוף לשינויים בנוהל.

8.         העותרות יישאו בהוצאות המשיב בגין עתירה זו, בסך 3,500 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, י' בניסן תשע"א, 14 באפריל 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: